אני לא רוצה להשתייך לכל מועדון שיקבל אותי בתור חבר, הקניט גראוצ'ו מרקס. אבל בעולם של פוליטיקאים משוועים להצטרף המועדונים כלכלי הם קבוצה של שבעה (G7), G8, G10 G20 הלאה. להיות חבר מראה כי, דוברי מבחינה כלכלית, המדינה שלך בענייני. אבוי, מעבר ביצוע פוליטיקאים להרגיש טוב, לא התקבלה ראיה בשנים האחרונות כי הם עושים משהו מועיל, מלבד ומאפשרות פקידי ממשלה, עיתונאים מדברים זה לזה כלכלה ופוליטיקה, בדרך כלל במקומות יפה עם המון אוכל טוב ושתייה על ידו. ב-1975, שש מדינות, המדינות הקפיטליסטי המובילות בעולם, מדורגת על ידי התמ ג, היו מיוצגים בצרפת במפגש פסגה השנתי הראשון: ארצות הברית, בריטניה, גרמניה, יפן, איטליה, כמו גם המדינה המארחת. בשנה הבאה שהם הצטרפו על ידי קנדה, בשנת 1977, נציגי האיחוד האירופי, למרות הקבוצה המשיך להיות המכונה ה-G7. בפסגת 1989, 15 מדינות מתפתחות היו גם מיוצגים, למרות זאת לא ללדת G22, אשר לא הוגדרה עד 1998, גדל במהירות והפך G26. בפסגת 1991 G7, נערכה פגישה עם ברית המועצות, שיטה אשר המשיך (רוסיה) בשנים מאוחרות יותר. בשנת 1998, למרות שלא היה אחד משמונה המדינות העשירות בעולם, רוסיה הפך חבר מלא של ה-G8. פגישות של קרן המטבע הם השתתפו GIO, הכולל 11 מדינות - חברי המקורי של ה-G7, כמו גם נציגים של שוויץ, בלגיה, שבדיה, הולנד. בשנת 2003, 21 מדינות מתפתחות, המייצגים כמחצית אוכלוסיית העולם כשני שלישים של החקלאים שלה, הקים G21 לובי סחר חופשי יותר בחקלאות.