הווריאציה הסקוטית של longsword two-handed בסוף ימי הביניים. הוא מאופיין כבעל של ידית צלב משופע-forward quillons עם הפסקות quatrefoil. זה היה בשימוש מן המאות ה-15 עד ה-17.

בשתי ידיים קליימור הייתה חרב גדולה בשימוש של שלהי ימי הביניים ותקופות המודרנית המוקדמת. בו בקרבות שבט קבוע לוחמה והגבול עם האנגלים מן בסביבות 1400 עד 1700. מוקשים אמנם קיים כבר מלחמות העצמאות הסקוטית והם היו קטנים, היו מעטים העיצוב quatrefoil טיפוסי (כפי שניתן לראות על החותם הגדול של ג'ון מלך סקוטלנד מלך הסקוטים). קרב כתובת אחרונה ידועה שבה הוא נחשב השתמשו במספר משמעותי היה הקרב של Killiecrankie בשנת 1689. זה היה מעט קטן יותר מאשר אחרים בשתי ידיים חרבות של התקופה. אחיזת שתי ידיים קליימור נראה הנטורליזם של מוקדם הסקוטית longswords של ימי הביניים (בדומה החרב מלחמה Espee דה שובו או פיתוח) אשר פיתח סגנון ייחודי של הצלב הילט עם זווית קדימה נשק שהסתיימה בכך spatulate נפיחויות.Pommels אונות על חרבות קודמות נוצרו בהשראת הסגנון ויקינג. Spatulate נפיחויות נעשו לאחר מכן בתדירות גבוהה בעיצוב quatrefoil.

קליימור הממוצע רן (55 ב) כ- 140 ס מ אורך הכללי, עם אחיזה 33 ס מ (13 ב), 107 ס מ (ב 42) להב, ומשקל של-5.5 ק ג (2.5 ק ג).

די המדים בסגנון, החרב הוגדר עם גולה בגלגל שפסגתו אפופה אגוז בצורת סהר, שומר עם זרועות ישר, ובמדרונות קדימה המסתיימים ב-. quatrefoils, langets בורח למטה במרכז הלהב השומר. סגנון נפוץ אחר של claymore two-handed (למרות פחות ידוע היום) היה קליימור "צדפה בבסיסה". היה crossguard אשר כללה שתי זרועות כלפי מטה מתעקל ושתיים גדולות ועגולות, צלחות קעורה מוגן foregrip,. זה היה שנקרא כך משום השומרים עגול דמה של צדפה פתוח.