במשך רוב ההיסטוריה האנושית זהב כבר מרכיב חשוב של פעילות כלכלית. אך החשיבות שלו ירד במהלך המאה ה-20, יכול להמשיך להתכווץ בעתיד. את תקן זהב, אילו שערי חליפין קבוע לערך של זהב במהלך ה-19 ותחילת המאה ה-20, ננטש זמן רב. הבנקים המרכזיים, אשר בשנת 2000 עדיין בבעלות גוונים 30,000, מעל רבע הזהב כורים אי פעם, כבר לא מרגיש את הצורך רזרבות גדולות של המתכת כדי לתמוך את ערך המטבע שלהן. זה אינו משלם להם כל עניין, למרות שהם עשויים להרוויח קצת על-ידי הלוואות זה כדי לבנות את אוצר דילרים. כך הם התחילו למכור. ממשלות ומשקיעים באופן מסורתי להחזיק זהב כגידור מפני האינפלציה וכדי לספק אבטחה בזמנים של משבר בינלאומי. אבל התפקיד שלה כמו חנות של ערך הושחר. במהלך שנות ה-80 וה-90, הערך של זהב לרוב נכשל לעמוד בקצב האינפלציה. הנזילות של זהב הוא גם פחות מזו של מטבע חוץ כך זה לא יכול לשמש בקלות להתערבות מט הגנה של מטבע תחת התקפה. בקיצור, זהב הוא עוד נכס כספי. זה הפך להיות סתם עוד סחורה, למרות באגים זהב כביכול עדיין מאמינים כי צריך האינפלציה פעם להמריא שוב, זהב פעם נוספת תהפוך את הדבר שיש.