תהליך ההדפסה מבוסס על חוסר אהדה של שומן ומים. התמונה מוחל על פני השטח אחרים (באופן מסורתי אבן אבל עכשיו בדרך כלל אלומיניום) באמצעות מדיום שמנוני: דיו שמנוני (tusche), עפרון, עפרונות, לכה או חומרים סינתטיים. ניתן להשתמש פוטוכימית או העברת תהליכים. פתרון A מסטיק ערבית, חומצה חנקתית מוחל אז מעל פני השטח, בהפקת מים פתוחים באזורים שאינם מיועדים להדפסה, אזורים בתמונה גריז-קלט. משטח ההדפסה נשמרת רטוב, כך שניתן לגלגלן מכבש טעון עם דיו המבוסס על שמן על פני דיו ידבק רק לאזור בתמונה גריז-קלט. נייר ממוקם מכן נגד פני ולהפעיל הצלחת היא באמצעות דפוס. ליתוגרפיה היה המציא בסוף המאה השמונה עשרה, בתחילה באמצעות גיר בוואריה כמו משטח ההדפסה. ההמצאה שלו עשה את זה אפשר להדפיס טווח רחב יותר של סימני ובאזורים של הטון מאשר אפשרי עם טכניקות ההדפס קודמות. זה גם עשה הדפסה צבעונית יותר קל: תחומי בצבעים שונים ניתן להחיל כדי להפריד בין אבנים, בהדפסת רכב באותו הגיליון. ליתוגרפיה היסט כרוך מדפיס את התמונה על משטח ביניים לפני הגיליון האחרון. התמונה התהפכה פעמיים, מופיע בגיליון האחרון באותו אופן עגול כמו אבן או צלחת.