הכלכלית המקובלת של המאה ה-17 שגרם חזרה חלקית בשנים האחרונות. Mercantilists חששו כי הכסף יהיה נדיר מדי לשמר את רמות גבוהות של פלט ותעסוקה; הפתרון המועדפת שלהם היה זול כסף (שיעורי ריבית נמוכה). ב forerunner לדיון מהמאה ה־20 בין קייניסנים לבין monetarists, הם היו נתמכת על ידי עורכי דין של כלכלה קלאסית, שטען זולים, כסף רב עלול להוביל האינפלציה. Mercantilists המקורי, כגון ג'ון לוא, חברת מימון מצד סקוטלנד (וגם הרוצח הורשע), האמינו כי שגשוג כלכלי ועוצמה פוליטית של המדינה הגיעו ומניותיה של מתכות יקרות. להגדיל את מניות אלה שהם טענו כנגד סחר חופשי, favoring protectionist מדיניות שנועדה למזער יבוא ולהגדיל מהרצועה, יצירת עודף סחר שניתן להשתמש בו כדי לרכוש מתכת יקרה יותר. זה היה התחרו עבור classicists אדם סמית ו דייוויד יום, שטען כי העושר של המדינה הגיעו לא מן המניות של מתכות יקרות אלא ומניותיה של משאבים פרודוקטיבי (אדמה, עבודה, הון וכן הלאה), באיזו מידת יעילות נעשה בהם. סחר חופשי גדלה היעילות על-ידי מתן מדינות להתמחות בדברים שיש להן יתרון יחסי.