תמונה של חלקים קטנים. באופן מסורתי חלקים אלה היו עשויים חרס, פיסות זכוכית, קרמיקה או שיש, inlayed לתוך קירות ורצפות. פסיפס שימש כאמצעי דקורטיבי עבור למעלה מחמשת אלפים שנה. זה היה הפסיפסים האסלאמית הציג לספרד על ידי המורים במאה השמינית כי בהשראת קטלאנית במאה העשרים האדריכל אנטוני גאודי, מי סידר חתיכות של אריחים מזוגגים שבורים עם שברי בקבוקי זכוכית וצלחות סין מעל קירות פארק גואל, בחלקים של קתדרלת סגרדה פמילייה, ברצלונה. פסיפסים גם הפך פופולרי במקסיקו, במיוחד באמנות של דייגו ריברה, חואן O'Gorman, אשר בשימוש פסיפסים אבן ציורי קיר שלהם היו מבוססות על רעיונות הסוציאליזם, יינשא מורשת הילידים פופולרי בתרבות המקסיקנית (ראה Muralism מקסיקני). זה מוסר בתשישות הפך פופולרי שוב בשנות ה-70 כאשר אמנים החלו לעג טכניקות מבוססות על כלי השיט. האמן הבריטית מאט Collishaw עשוי פסיפס קרמיקה של הפנים של אישה שנלקחו תצלום גרעינית של אישה למצוא באינטרנט.