נאו-אימפרסיוניזם הוא השם הספציפי שגבה את העבודה אימפרסיוניסטית סרה ואת סיניאק חסידיהם. קמיל פיסארו לוסיין היה שלב Neo-Impressionist וגם העבודה שלהם המשיכו לשאת את עקבות חזקה של הסגנון. נאו-אימפרסיוניזם הוא מאופיין על-ידי השימוש בטכניקה Divisionist (לעתים קרובות העממי אך שגוי בשם הניקוד, מונח סיניאק נדחים). Divisionism ניסו לשים את הציור האימפרסיוניסטי של אור וצבע על בסיס מדעי באמצעות תערובת אופטית של צבעים. במקום של ערבוב צבעים בלוח הצבעים, אשר מפחית את עוצמת, הרכיבים ראשי-צבע של כל צבע הונחו בנפרד על הבד ב dabs זעירים כך הם מערבבים את העין של הצופה. צבעים מעורבים שטיחות לנוע לעבר לבן כך שיטה זו נתן זוהר יותר. טכניקה זו מבוססת על תיאוריות צבע של M-E Chevreul, שאת De la loi du קונטרסטה simultanée des couleurs (על חוק הניגוד בו זמנית של צבעים) יצא לאור בפריז בשנת 1839 והיה השפעה גוברת על הצרפתי הציירים מכאן ואילך, במיוחד האימפרסיוניסטים Post-Impressionists בדרך כלל, כמו גם Neo-Impressionists.