המונח שארטה פוברה הוצג על ידי מבקר האמנות איטלקי אוצר, Germano Celant, בשנת 1967. שלו טקסטים חלוצית, סדרה של תערוכות מפתח סיפקה זהות קולקטיבית מספר אמנים איטלקי צעיר ב טורינו, מילאנו, גנואה ורומא. ארטה פוברה התפתחה בתוך רשת של עירוני תרבותי פעילות בערים אלה, כמו נס כלכלי איטלקי השנים שלאחר המלחמה מיידית התמוטטה לתוך כאוס של אי יציבות כלכלית ופוליטית. השם משמעות פשוטו כמשמעו 'ארט המסכן' אבל העניים word כאן מתייחס לחקר של תנועת חתימה של מגוון רחב של חומרים מעבר quasi-precious אלה המסורתית של צבע שמן על בד, ארד, או שיש מגולפות. ארטה פוברה מציינת לפיכך לא אמנות קהילתיות, אך אומנות שנעשו ללא ריסון, מצב מעבדה שבה כל הבסיס התיאורטי נדחתה לטובת פתיחות מלאה לקראת חומרים ותהליכים. האמנים המובילים היו ג'ובאני אנסלמו, Alighiero Boetti, Calzolari פאולו הרציף, לוצ'אנו Fabro פיירו Gilardi, Jannis Kounellis, Merz מריו, מריסה Merz, ג'וליו פאוליני, Pino Pascali, ג'וזפה Penone, מיכלאנג'לו Pistoletto, אמיליו Prini, Zorio ז'ילברטו. הזוהר של התנועה היה מ- 1967-1972, אך השפעתו על מאוחר יותר ומתמשך אמנות. ניתן גם לראות תרומה איטלקי אמנות מושגית.