קוֹף חוֹטֶם (שם מדעי: Nasalis larvatus) הוא מין קוף צמחוני יחיד בסוגו ממשפחת הקופים בעלי הזנב (קופי העולם הישן), הנפוץ בטבע רק באזורים ספורים באינדונזיה ודרום מזרח אסיה.

המאפיין החזותי הבולט ביותר של קוף זה הוא אפו הגדול והבולט של הזכר, וזהו גם מקור שמו. ייעודו ומטרתו של האף לא ברור לגמרי, אך שוער שהוא פשוט תוצר של ברירה מינית; נקבות קופי החוטם העדיפו זכרים בעלי אפים גדולים, וכך תכונה זו עברה בירושה והשתמרה. הזכרים גדולים בהרבה מן הנקבות: הם מגיעים לאורך 72 סנטימטרים ואורך זנבם מגיע עד ל-57 סנטימטרים, והם שוקלים עד 24 קילוגרם; הנקבות, לעומת זאת, אורכן עד 60 סנטימטרים והן שוקלות עד 12 קילוגרם. צבע פרוותם של קופי החוטם נעה בין חום, כתום ואדמדם.

לקופי החוטם, בעיקר לזכרים, כרס גדולה כתוצאה מהרכב התזונה שלהם. מערכת העיכול שלו מחולקת לכמה חלקים המסייעים לו לפרק בעיכול עלים. תהליך העיכול משחרר גז רב, הגורמת לבטנו "להתנפח". תזונתו של קוף החוטם מתבססת על פירות ירוקים, אגוזים ועלים. הם חיים בקבוצות קטנות יחסית של 10-20 פרטים. החברות בקבוצה מסוימת אינה קבועה אלא גמישה מאוד, והקופים עוברים מקבוצה אחת לאחרת לעתים קרובות יחסית.

קופי החוטם ניזונים מעלים, פירות ואגוזים אותם הם קוטפים מן העצים, אולם בשל כריתת היערות ההולכת וגוברת והתיישבות האדם באזורים שבעבר לא היה בהם, מדלדלים מקורות המזון של קופי החוטם והם לא מהססים להיכנס לריכוזי אוכלוסייה אנושיים בעת חיפושם אחר מזון ולאכול שאריות מזון אנושי. לעתים, כאשר הם אוכלים אגוזים בכמות רבה יותר הגורמת לכך שהרעלנים שבתוכם מזיקים להם וגורמים לקלקול קיבה, אוכלים קופי החוטם אדמה המנטרלת את ההשפעה המזיקה של האגוזים.

קופי החוטם חיים הן על העצים והן באזורים ביצות ועל הקרקע: בסביבת המחיה שלהם ביצות מנגרוב המכילות עצים, קרקע, אזורי מים רדודים המאפשרים הליכה ואף מים עמוקים הדורשים שחייה. כמו קופים רבים אחרים, לקוף החוטם יכולת טיפוס טובה. הוא גם שחיין מיומן - לעתים הוא עובר בשחייה מאי לאי. בזמן שהם עוברים במים רדודים בהליכה, קופי החוטם הולכים זקוף ומרימים את ידיהם אל על; הנקבות נושאות את ולדותיהן על הירך. קבוצות שלמות נצפו וצולמו כשהן הולכות זקוף גם מחוץ למים; קוף החוטם הוא היונק היחיד, חוץ מגיבון וגורילה, שנצפה מתנייד בצורה זו לאורך זמן מלבד האדם.

תכונות משותפות לקוף זה ולאדם והקישור הייחודי בין מבנה האף לבין ההליכה הזקופה מהווים אישוש לתומכי תאוריית קוף המים, המציעה כי האבות הקדמונים של האדם חיו במשך תקופה אחת או יותר בסביבה מימית למחצה.

קוף החוטם מצוי בסכנת הכחדה, ורק כ-7,000 פרטים עודם חיים בטבע. האיומים העיקריים עליהם הם כריתת היערות המצמצמת את תחום המחייה שלהם ואת מקורות המזון שלהם וכן ציד.